מעולם לא חשבתי על עצמי כעל חתול. אחר כך פגשתי את סווינדל, האמן החתול, שפילס את דרכו אל תוך חיי.
בשנת 2009, הלכתי דרך הפארק בהפסקת הצהריים שלי כשראיתי ילדה קטנה עם קופסת קרטון גדולה שאמרה "קיטים בחינם". אני אוהב להסתכל בגורים, ולכן שוטטתי. הם היו זעירים, בהחלט צעירים מכדי להיות מרוחקים מאמם, וכולם היו ישנים מהר, חוץ מאחד: חתול שחור ומרופט, עם ציצים קטנים של פרווה באוזניו, ועיניים עגולות גדולות שהביטו בי כאילו כדי לומר, "אתה מתכוון לקחת אותי הביתה, לא? "שאלתי.
אבל לא הייתי בטוח אם אני רוצה חתול, הרבה פחות חתלתול, וחוץ מזה, הייתי צריכה לחזור לעבודה.
כעבור כמה שעות נכנסה הילדה הקטנה לחנות שבה עבדתי. היא עדיין החזיקה את קופסת הקרטון, אבל הפעם נותרה רק החתלתול השחור הזעיר. "כאן, "אמרה, "את צריכה לקבל את זה". היא הניחה את הקופסה על הדלפק ויצאה.
אז עכשיו היה לי חתול.
לקחתי אותה לווטרינר, שאמרה שהיא ילדה בריאה. קראתי לה ביאטריס. רק כעבור כמה שבועות הבנתי שכולנו שוללנו. כששחקתי איתה יום אחד אחר הצהריים, היא התגלגלה על גבה, ואני עמדתי מול הוכחה שאין עוררין על כך שהילדה הקטנה המתוקה שלי לא היתה בדיוק כמו ילדה, כפי שחשבתי. אז ככה קיבל סווינדל את שמו.
זה היה רק הקונוט הראשון שלו. אילו ידעתי שסווינדל ייקח את שמו אל לבו, הייתי דבוק עם ביאטריס.
קדימה כמה שנים קדימה, ו סווינדל גדל מתוך קומץ קטן לתוך זרוע בריאה גדולה. למעשה, הוא התחיל להיות קצת גדול מדי. אוקיי, בהחלט גדול מדי. לא הימנתי ממנו יתר על המידה, ולכן לא הבנתי למה הוא ממשיך לעלות במשקל. רק כשראיתי אותו מבקר את השכנים הבנתי מה קורה.
השכנים היו זוג קשישים בלי ילדים. הם היו די שמורים, אז לא דיברנו הרבה, אבל התברר כי סווינדל היה תחת היחסים הדיפלומטיים. התבוננתי בחלוני כשסוינדל נדחק אל השכנים ושיפשף את עצמו על רגליו. המשכתי להתבונן בעוד השכנים מביאים סעודה אמיתית לצריכתו של סווינדל. טונה, גבינה, חתיכות קטנות של עוף ונקניקים … אני חושב שאולי היה שם אפילו איזה קוויאר.
עוד: איך אבא שלי עזר לי להתעלות על החרדה שלי
שוחחתי עם השכנים, אבל מהר מאוד גיליתי שהם אוהבים את סווינדל הרבה יותר משהם אוהבים אותי. למעשה, הם האשימו אותי ברעב אותו - כי אחרת למה הוא ייראה כל כך רעב כל הזמן? ניסיתי להסביר שסווינדל יאכל כל מה שתשים לפניו, וכמה דברים שלא עשיתם, אבל הם היו משוכנעים שהוא מתעלל בצורה איומה. למזלנו עברנו זמן קצר לאחר מכן.
שמתי את סווינדל על דיאטה (הרבה לגועל שלו), ובתחילה זה נראה עוזר. הוא כמעט חזר למשקל הלחימה שלו כשהדיאטה הפסיקה לעבוד. עד מהרה התנודד בטנו קדימה ואחורה כשהלך, והיה עליו לעשות איזה יוגה חתולה יפה למדי כדי לטפח את עצמו. היה ברור שהוא מצא עוד פטפטת תמימה להיות הספק שלו. ניסיתי לעקוב אחריו במסעותיו היומיים, אבל כל מה שעשה היה לבדוק את השטח שלו ואולי לקחת תנומה באחד הסירים הריקים שבתי זוג.
זה לא היה עד המשקל שלו בלון עד 22 פאונד עצום כי האמת התגלה. הייתי על האופניים שלי, חוזר הביתה מהעבודה, ואז הבחנתי בבלוק מוכר שעלה על שביל הגישה של זר. היינו לפחות גוש מחוץ לגדר הרגיל של סווינדל, אבל הקולוסוס הזה היה ללא ספק החתול שלי.
האטתי והסתכלתי בו כשעלה לדלת וחיכה בסבלנות לכמה דקות עד שאשה בגיל העמידה יצאה מהבית ונתנה לו קערה של משהו. סווינדל רטן כשהאישה צרחה עליו, וכשהוא סיים לאכול, הוא ישב על ברכיה וליקק את הצלעות שלו בזמן שהיא ליטפה אותו. אחר כך הזדקף והלך.
התעלומה נפתרה! או כך חשבתי. כשעברתי אחריו ממרחק בטוח, הוא ניגש אל בית סמוך נוסף ועלה אל המרפסת שלהם. הפעם היה היעד שלו שני ילדים, שהכירו אותו בבירור, ושמחו אותו בשמחה עם בשר לארוחת צהריים תמורת חיבה חתולית קטנה.
כשסיים שם הוא עבר לבית אחר, ואחר כך למשנהו.
הוא רק הבקיע בשלושה מהבתים, אבל הוא נכנס לשמונה, ואז כבר הבנתי מה קורה. הנער המתוק שלי היה סוחב לא טוב, חוצה-כדורים!
אחרי זה, זה היה רק עניין של שיחה עם השכנים והסבר את המצב. למרבה המזל, השכנים האלה היו הרבה יותר הבנה. בתוך כמה שבועות, סווינדל התחיל לרזות שוב, והוא התיישב על £ 13 רזה. הוא עדיין גרגר, אבל אני חושב שהוא מרוצה מאיך ירידה במשקל שיפרה את הקפיצה האנכית שלו.
אהבה כלבלב: הכלב שלי תפס אותי אני מסוגל לאהוב אף אחד, למרות הפלישות שלו
לפני סוינדל, רוב החתולים שפגשתי היו סנובים נינוחים שאורבים בין הצללים. אולי סווינדל היה שונה, מפני שהבאתי אותו כל כך צעיר, או אולי זה היה רק הכריזמה הטבעית שלו שזכתה לי. יש בו משהו מיוחד. ברצינות, לא כל חתול יכול לסובב שכונה שלמה כמו שהוא עשה. אני רוצה לחשוב שהוא הפך דף חדש, אבל נמר לא יכול לשנות את הפסים שלו. כמו כן, הוא חתול. אתה אף פעם לא יכול לספר עם חתולים.
